מוכן מספיק

יש אנשים שנוסעים למרתון עם מלווים, ויש כאלה שלא.

בכל מקרה המרתון דואג לספק לך מלווה שיחכה לך ב 10 הק"מ האחרונים וידאג שלא תהיה לבד, שלא יהיה לך משעמם חס וחלילה - למלווה הזה קוראים "הקיר".

הקיר הוא הכינוי לתחושה שמגיעה בד"כ בשליש האחרון של הריצה שמתאפיינת באפיסת כוחות, התכווצויות שרירים, כאבים בכל הגוף, בחילות והשד יודע מה.

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הקיר אומרים, היא לא לפגוש אותו בכלל, וזה ע"י תכנון ריצה נכון (לא לפתוח מהר מדי) ותזונה נכונה במהלך הריצה.

הכל טוב ויפה בשיטה הזאת אבל אין ערובות. יתכן ותעשה הכל נכון ובכל זאת תפגוש בקיר.

במרתון הראשון שלי לא פגשתי את הקיר. נפצעתי ועברתי להליכה הרבה לפני כן.

באימונים למרתון הזה, בריצה הארוכה הראשונה שלי פגשתי את הקיר. התחלתי מהר מדי ואחרי שעה ו 45 דקות הוא חיכה לי. את השעה האחרונה של הריצה הזאת העברתי בסבל רב שזכור לי עד עכשיו.

ב 2 הריצות שבאו אחריה פתחתי לאט, עשיתי הכל נכון, ועדיין ב 20 הדקות האחרונות התחיל סבל מסוים.

לכן אין לי ספק שאני עומד לסבול. ואם השבועיים האחרונים בהם נחתי השכיחו את זה ממני, אתמול נפגשתי עם מני לתדריך אחרון (שהיה מפורט לא פחות מפקודת המבצע של הפלישה לנורמנדי), ופתאום קלטתי: אני עומד לרוץ מרתון. ובניגוד למרתון הראשון, הפעם אני הולך על תוצאה - הקצב חשוב, ובשביל לשמור על הקצב אני הולך לסבול. זה חלק מהענין. הריצה היא ריצת ניהול משברים, כמו שמני אומר. המשברים והסבל יגיעו. ואין לי ספק שהם יגיעו. פיזית אני מוכן, המבחן עכשיו הוא מנטלית.

כשהמשבר מגיע במרתון יש גם כן כמה דרכים להתמודד עם זה. יש אנשים שמחלקים את מה שנשאר למקטעים של 5 ק"מ, ורצים קטע אחר קטע, יש כאלה שמחלקים לקילומטרים בודדים, וכך לאט לאט עוברים עוד ועוד קילומטר, לי יש את השיטה שלי. אני מחלק את הריצה למקטעים שבין הג'לים. אני לוקח ג'ל כל חצי שעה. בסה"כ 6 ג'לים ואלו 7 קטעים בני חצי שעה (6 ק"מ). אני מדמיין שאני צריך למשוך רק עד הג'ל הבא והוא כבר יתן לי אנרגיה לרוץ את חצי השעה הבאה.

מה קורה עם הרגל שלי אתם שואלים?

בשבוע האחרון רצתי כל יום במטרה לבדוק את הרגל ואת הטייפינג, ביום ראשון עברתי טיפול אחרון אצל יובל דוד שקבע שאני כשיר והכל תקין. כל הריצות האחרונות גם הן עברו בסדר, כולל מקטעים מהירים יותר שהפעילו לחץ על הרגל.

הפכתי למומחה בטייפינג - אם הייתי הולך ל WWF הייתי יכול להלחם תחת הכינוי The Undertaper.

מי ששאל הנה דוגמא לטייפינג. חדי האבחנה יוכלו לשים לב לאנדר-טייפ הלבן מבצבץ מתחת לטייפ החום האגרסיבי.

עליתם עלי, זייפתי את הנקע רק בשביל שאוכל לגלח את הרגל...

אז אני רץ עם הטייפ והוא עושה את העבודה. יש אמנם קצת רגישות בתחילת הריצה, אבל היא עוברת אחרי כמה דקות, וברור לי לחלוטין שבחצי השני של הריצה כל הגוף יכאב לי והקרסול יהיה הדבר האחרון שידאיג אותי. אז הגיע הזמן להפסיק להתבכיין. אמרנו ניהול משברים, אז היה משבר ופתרנו אותו - הלאה למשבר הבא.

לפני שבועיים פגשתי את רן שילון אחרי אימון והוא שאל אותי אם אני מוכן למרתון.

זו כמובן שאלה מכשילה. אי אפשר להיות ב 100% מוכן למרתון. כי המרתון, וזה מה שמדהים בו, הוא בלתי צפוי. גם לרץ מנוסה ולמוד מרתונים, יקרו משברים בלתי מתוכננים במרתון, והוא יצטרך להתמודד איתם בזמן אמת.

אז אי אפשר להיות מוכן ב 100%, אבל אני מוכן מספיק. אני מוכן מספיק כי התאמנתי חזק ב 3.5 החודשים האחרונים. אני מוכן מספיק כדי לדעת שיקרו דברים שלא התכוננתי אליהם. ואני מוכן מספיק כדי לדעת להתמודד איתם בזמן אמת. יש לי את הכלים הפיזים והמנטליים להתמודד עם כל מה שהמרתון הזה מתכנן לי. זה מפחיד ומרגש כאחד.

בנימה אופטימית זו הבלוג עובר לדממת אלחוט.

בעוד 6 שעות אצא לריצה האחרונה בארץ, ואחריה עוד 2 ריצות קצרות באמסטרדם ואז... אתם כבר יודעים.

צ'או