להקשיב לגוף

זה לא סוד שחששתי מאנדיור צ'אלנג' שהתקיים ביום שישי האחרון.
אפילו ניהלתי משא ומתן עם מני על ההשתתפות שלי בו.
לרוץ בשטח בדרך ללא שבילים שבועיים לפני מרתון, נראתה לי דרך בטוחה לפציעה.
ואז גיליתי שהדרך הטובה ביותר להמנע מפציעה באימון היא לא לבצע אותו.

באורח פלא, אולי אפילו באופן פסיכוסומטי, התחילו לי כאבים בגיד אכילס באימון של יום רביעי.
המאמן גווין אמר שזה מעיד על עומס, וכדאי להוריד עומס בשבוע הקרוב, ואולי אפילו לוותר על הצ'אלנג'.
מני אישר, ובלית ברירה (וו-הו!) נבצר ממני להשתתף בצ'אלנג' - תענוג מפוקפק שלא חסר לי.
מני אף הוסיף כדי להרגיע אותי שכבר יש לי מספיק ק"מ ברגליים וגם אם לא ארוץ אפילו ריצה אחת עד למרתון, אני מוכן.
מיותר לציין שלא היה צורך להרגיע אותי.

וכך בדרך חלקלקה התגנבתי לטייפר בלי לעבור את המשוכה האחרונה של אנדיור צ'אלנג'.
הטייפר (חידוד), למי שלא עוסק בספורט סיבולת ביום יום, הוא התקופה הקסומה שלפני תחרות, בדרך כלל בין שבוע ל 3 שבועות לפני, שבה נפח האימונים יורד דרסטית ומתרכזים באימונים קצרים בקצב התחרות. המטרה - לאפשר לגוף להתאושש מעומס האימונים המצטבר, ולפתח רעב פסיכולוגי לריצה כדי להגיע לתחרות במוכנות שיא.

3 חודשי אימונים עמוסים הסתיימו, וכל הזמן הזה פינטזתי על הטייפר. לא על התחרות אלא על הטייפר. חבל שהוא לא אורך חודש. אבל איכשהו, להגיע אליו בלי לעשות את הריצה האחרונה לפניו מרגיש כאילו לא הרווחתי אותו. ההנאה הפסיכולוגית שבמנוחה נבצרת ממני.

שבועיים למרתון ואת מספר הריצות שנותרו עד אליו אפשר לספור בפחות מ 10 אצבעות, רק אחת מהן ארוכה משעה. עכשיו המטרה היא אחת - לא להפצע!
הכאב העמום בגיד אכילס הדליק אצל מני נורית אזהרה, והוא ביקש ממני להיות קשוב לגוף. כל כאב ואפילו העמום ביותר הוא עילה להפסקת אימון ודיווח מיידי. אסור לתת לשום דבר לסכן את המטרה.
בימים האחרונים המקפיא עובד שעות נוספות. קרח וניילון נצמד הפכו לחברי הטובים ביותר.
זה לא פשוט להקשיב לגוף. במשך 3 חודשים אני די מתעלם מכל מה שהוא אומר. הגוף אומר "כואב", אני אומר "לא כואב", אני כבר לא יודע להבחין בכאב. כשאני חושב על זה, אני לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה ששום דבר בגוף לא כאב לי...
כספורטאי סיבולת אנחנו לומדים לסנן את הכאב. כל עוד הכאב הוא נסבל ואפשר להמשיך את הפעילות - ממשיכים.
מני מבקש ממני לעשות את ההפך. ברגע שמופיע הכאב ולו הקטן ביותר - להפסיק.
אני לא בטוח שאני יודע איך לעשות את זה.
אז עכשיו אני מקשיב לגוף ממש טוב, אולי אפילו יותר מדי טוב. כל מיחוש באיזה מפרק, כל תחושה בקרסול, כל קנאק באצבעות, כולם זוכים לתשומת לב ולדיווח - אם אני איבדתי את היכולת לשפוט - שמני יחליט.